ילד עם קוצים בטוסיק
ילד עם קוצים בטוסיק הוא כינוי עממי לילד עם סימנים להיפראקטיביות. היפראקטיביות הינו מונח באנגלית המתייחס ליתר תנועתיות. ילדים היפראקטיביים הם ילדים שבדרך כלל מציגים סימנים לצורך רב יותר בתנועה. במקרים אלו נוכל לראות
ילדים שמתקשים לשבת על כיסא ונוטים לקום ולזוז
ילדים המעדיפים פעילות בתנועה ומתקשים בפעילות בישיבה לאורך זמן
ילדים שתדירות שינויי התנועה שלהם רבים במספר מצבים (למידה, שינה, משחק)
ילדים שמתקשים לשבת בצורה מאורגנת ובמנחים מקובלים ליד שולחן בזמן האוכל
ילדים שזזים הרבה גם בזמן צפיה בטלוויזיה או פעילות משמעותית עבורם
ילדים שמציגים תנועתיות יתר לא דווקא בגפיים אלא באזור אחר של הגוף כגון תנועתיות יתר בפה המתבטאת בצורך ללעוס או לנשוך חפצים או/ו לדבר.
על היפראקטיביות, סביבה, רגש ועוד
היפראקטיביות הוא פעמים רבות צורך גופני מולד. הוא יכול גם להתעורר או להיות מוחמר במצבים רגשיים חיובים ושליליים פשוטים עד קיצוניים כמו אלימות בבית, דרישות לימודיות גבוהות מהילד כשהילד מתקשה ליישמם או התרגשות מאירוע חיובי שקרב ובא. היפראקטיביות יכולים לנבוע גם מסיבות אחרות. כך לדוגמא, ילד עם חולשת שרירים עשוי לגלות קושי לשבת ליד שולחן לאורך זמן משום שמתקשה לייצב את חגורת הכתפים באופן זקוף. ילד עם רמת מוסחות מאוד גבוה לגירויים חזותיים או שמיעתיים גם עלול לקום ולהסתובב כשהוא שומע רעשי רקע. ישנם גם ילדים עם קשיי קשב וריכוז שפשוט לומדים טוב יותר כשהם זזים או עושים תנועות כלשהן עם הגוף. היפראקטיביות יכולה להופיע ביחד עם הפרעת קשב , לצד אימפולסיביות או ללא. יש מגוון סיבות להיפראקטיביות אצל ילדים ומבוגרים ולצורך אבחון מקור סיבתם יש להגיע לאבחון.
חשוב מאוד לא לראות במצבים של היפראקטיביות בעיה אלא בעיקר צורך גופני
העובדה שילד קם או מסתובב ליד השולחן בזמן משחק ולמידה אין זה אומר כי הוא אינו מקשיב או מבין את המשחק או הפעילות. למעשה הרבה מאוד ילדים היפראקטיביים ניחנים גם ביכולות חשיבה טובים ואין כל קשר שלילי בין התנועה ללמידה. למעשה, יתכן והתנועתיות דווקא מועילה לילד משום שהיא מעוררת את הגוף או פורקת עוררות יתר. השלב הראשון בטיפול הוא להסביר להורים, גננות, סבים וסבתות שהילד יכול לזוז , לקום ממקומו ולהסתובב באזור המשחק או הלמידה ואין חובה לשבת. במילים אחרות – להפסיק להעיר או להתייחס. כבר היום הורים רבים, גננות ומחנכים מבינים ומיישמים את ההנחה כי לילדים שונים צרכי תנועה שונים ולמידה אינה מתקיימת רק בישיבה אלא במגוון מצבי תנועה ומרחב.
מה עושים עם היפראקטיביות אצל ילדים ?
כלל אצבע ראשון – אם התנועה אינה מפריע לילד או מפריע לילדים/אנשים הסובבים אותו היא אינה בעיה. מה קרה שהילד קם תוך כדי קריאה בספר ? קרה משהו ? מה קרה שהילדה מסתובבת בבית תוך שהיא משחקת עם הבובות ? זה מפריע למשהו ? מי החליט שצריך לעשות פעילויות מסויימות בישיבה ? הרי תנועה בריאה לכולנו.
כלל אצבע שני – כל עוד התנועה בטיחותית יש לשקול האם למנוע אותה או להמנע ולמה. קו האמצע הוא תמיד בטיחות לילד ולסובבים אותו. ילד שמסתובב בכיתה בזמן למידה בתחנות ואינו מפריע לאף אחד מחבריו אינו ילד שמתנדנד על הכיסא בזמן השיעור ועלול ליפול להחבל וחמור מזה ליפול על חבריו שיושבים מאחוריו. תנועתיות שיש בה סכנת פגיעה או פציעה צריכה להפסק. לעומת זאת תנועתיות שאין בה סכנה בטיחותית וגם אינה מפריעה לזולת אין בהכרח צורך להפסיקה.
קראו עוד בנושא
התמודדות עם ילדים היפראקטיבים
אורית פינצבסקי
מרפאה בעיסוק
