ילד שמחבק הרבה

ד"ר גרי צ'פמן דיבר בספרו על חמש שפות האהבה בהם מתקשרים בני האדם: אחת משפות האהבה היא המגע. מבוגרים וילדים המתקשרים אהבה דרך מגע ומשתמשים במגע להביע אהבה יראו תדירות גבוהה של חיבוקים, ליטופים, רצון להחזיק ידיים או סתם לגעת בעדינות בגופם של האחרים האהובים עליהם בהקשרים מרובים. התופעה של ילדים בגילאי גן ובית ספר שנוטים לחבק הרבה הם תופעה מוכרת. על מנת להבין מהי התופעה והאם יש צורך בהתייחסות מיוחדת חשוב להבין מהיכן נובעת. ראשית חשוב להבין את מי הילד מחבק. האם מחבק רק מבוגרים, האם מחבק אנשי צוות בגן או בבית הספר, האם מחבק ילדים ( צעירים ממנו, קבוצת שווים או גם גדולים ממנו). שנית, חשוב להבין מתי התופעה הזאת התחילה. האם מדובר בצורך מגע שהיה תמיד והתחזק, האם תופעה שפתאום החלה וקשורה לנסיגה רגשית או סיטואציה בית/ גן  חדשה או מורכבת. ילדים שחווים משברים רגשיים – חברתיים בבית ובגן זקוקים ליותר תחושת חום ואהבה שמתבטאת לעיתים בצורך בחיבוק. נקודה נוספת שיש להתייחס היא התדירות שבה הילד מחבק. האם מחבק בהגעה לגן/לבית ספר ובפרידה ( כחלק מאמירת שלום חמה)  ובימי הולדת (כחלק מברכה) או האם יוזם חיבוקים נוספים במהלך היום שאינם מותאמים בזמן ובמקום. במידה ויוזם חיבוקים נוספים, מתי יוזם אותם (בזמני מעברים, אחרי בכי, בזמני שיעמום, סתם ללא סיבה). בנוסף, חשוב להבין את יכולת ההבנה החברתית שלו בהקשר של חיבוקים. האם כאשר מבוגר או ילד דוחה את החיבוקים או המגע, האם נסוג או ממשיך לנסות באופן פחות מותאם סיטואציה. האם זקוק לעזרה בהבנת סיטואציות חברתיות . הבטים נוספים ולא פחות חשובים הם הממד התרבותי והמשפחתי. חשוב לדעת אם בבית מחבקים הרבה, מעט או כלל לא מחבקים והאם נעשה בבית או בגן שיחות יזומות על מרחב הגוף הפרטי ונושא הנגיעות.

חיבוקים וריפוי בעיסוק
פעמים רבים מופנים ילדים לריפוי בעיסוק והוריהם מתארים נטייה לחבוקים רבים. לעיתים תופעה זאת קשורה לפרופיל של חיפוש חושי. נטייה של הילד לחפש גרייה גבוהה ותדירה יותר של מגע עמוק. גם בהקשר זה חשוב לראות כיצד הילד מחפש את המגע, למי פונה כדי לקבלו והאם יש צורך לתעל את הצורך במגע ותנועה מוגברת למקומות מותאמים ומותזמנים יותר דרך מודעות, הדרכה ואפשרויות מגע נוספות. בנוסף, ישנם מצבים בהם העבודה על גבולות גוף נעשת עם אוכלוסיה של ילדים בעלת מגבלה שכלית המתקשים בהבנה חברתית. בהקשרים אלו אבחון והדרכה של מרפאה בעיסוק לצד עבודת הצוות החינוכי יכולים לסייע לניהול התופעה.